דין תורה שאין האשה יורשת את בעלה (חוץ מחיובי כתובה), ואין הבת יורשת כלום במקום הבן או יוצאי חלציו של הבן. ואפילו בת הבן קודמת לבת, וכן מפורש בשו"ע חו"מ (סי' רע"ו ס"א). טעם משפט זה לא מצאתי בכותבי טעמי המצוות, ולכאורה הטעם הוא כיון שדרכו של איש לישא וליתן,

הנושא של תור או תפיסת מקום או זכות קדימה מעסיקה את הציבור בחלק גדול מהחיים, אם זה באוטובוס, בבנק, בבית מרקחת ובסופרמרקט. הרי ברור שאין איסור גזל בדברים שאין בהם זכות ממונית ומאידך גם ברור שיש עוול בהתנהגות לא הוגנת בנושא זה. במאמרינו נידון על המקור ההלכתי לעניין זה וננסה

בכל חוזה הנערך בין שני צדדים ישנו סעיף הקובע את הסעיפים היסודיים של החוזה ושהפרת סעיף יסודי מזכה את הנפגע לתבוע את ביטול החוזה. סעיף כזה מוגדר בהלכה כתנאי-מתלה משום שתוקף החוזה מותנה בביצוע סעיפים השונה. כאשר משה רבינו נתן לשבט ראובן ולשבט גד את עבר הירדן הוא התנה איתם

אחת מן השאלות האקטואליות ביותר בימינו בדיני ממונות היא שאלת העתקת תוכנות או קלטות, אם מותר או אסור אם יש בו איסור גזל או לא, מה"ת או מדבריהם, והיות שלדעתי אין איסור ברור להעתיק, ומי שרוצה להעתיק יש לו על מה לסמוך, וכפי שיבואר, ע"כ נדון בעזהשי"ת בעצה שיש למוציא

במאמר הקודם הארכנו שיש לחייב את הלוה במלוא הסכום שקיבל מהבנק, מאחר והבנק נתן את הכסף ללוה בשליחות המלוה ולזכותו, והכסף שקיבל הלוה מהבנק משעבד אותו למלוה, כאילו קיבל מהמלוה עצמו, ומדין 'עבד כנעני'. אמנם, עדיין יש לדון באופן שבעלי הבנק הם גויים, אם הלוה משתעבד למלוה על ידי קבלת

נשאלנו, אדם הלווה לחבירו 10,000 דולר באמצעות שיק של עצמו, הלוה הלך לפדות את השיק וקיבל את כל הסכום הרשום, אבל פקיד הבנק טעה ולא חייב את חשבונו של המלוה רק בסך 1,000 דולר. הלוה טוען שאינו חייב לפרוע רק 1,000 דולר שהמלוה חויב בהם. לדבריו הרי זה כאילו לוה