בס"ד

הצגת הנושא

בכל חוזה הנערך בין שני צדדים ישנו סעיף הקובע את הסעיפים היסודיים של החוזה ושהפרת סעיף יסודי מזכה את הנפגע לתבוע את ביטול החוזה. סעיף כזה מוגדר בהלכה כתנאי-מתלה משום שתוקף החוזה מותנה בביצוע סעיפים השונה. כאשר משה רבינו נתן לשבט ראובן ולשבט גד את עבר הירדן הוא התנה איתם בדרך מיוחדת שהם יעברו את הירדן וילחמו במלחמה. בהלכה יש נידון אם יש צורך במשפטי התנאים שהיו אצל בני גד ובני ראובן בכל תנאי בממונות וכיצד פותרים ענין זה בניסוח חוזה.

משפטי התנאים

התנאה על ביטול הסכם היא בעצם תנאי במקח. רבי מאיר סובר שכל תנאי צריך להיות כתנאי בני גד ובני ראובן: תנאי כפול, הן קודם ללאו, תנאי קודם למעשה ותנאי שאפשר לקיימו. אם לא התקיימו ארבע דרישות אלו התנאי בטל והמעשה קיים. הב"י בחו"מ סי' רמא מביא את דעת רשב"ם שאין צריך משפטי התנאים אלא בגיטין וקידושין משום חומרא, ודעת רבינו תם, הרמב"ם, הבה"ג והרא"ש שצריך גם בדיני ממונות. המחבר בסי' רמא סעיף יב לעניין מתנה ובסי' רז סעיף א לעניין מקח וממכר פסק שצריך תנאי כפול. באבן העזר סי' לח האריך הב"י יותר בביאור השיטות, והביא שם את דעת הרמב"ן והרשב"א שאין צריך תנאי כפול והן קודם ללאו בדיני ממונות, אבל יש צורך שיהא תנאי קודם למעשה ותנאי שאפשר לקיימו, כסתם משנה בב"מ סוף פרק ז'.

עוד נחלקו הראשונים, האם קנין 'מעכשיו' צריך תנאי כפול, דעת הרמב"ם והרא"ש שצריך תנאי כפול גם בקנין מעכשיו, ובשו"ע אבן העזר סי' לח הביא המחבר את שתי הדעות.

לפי כל הראשונים הגדרת המעשה היא האמירה של המעשה, כמו בתנאי ב"ג וב"ר 'אם יעברו' זהו התנאי, ו'יקבלו נחלה בעבר הירדן' זהו המעשה, אבל הרמב"ם בפירוש המשניות בב"מ סוף פרק ז כתב "הוא שיקדם המעשה שבא עליו התנאי קודם התנאי, כגון שנתן גט לאשתו ואמר לה הרי זה גטיך ואחר כך חזר ואמר לה אם יהא כך וכך, הרי התנאי הזה אינו חל". משמע שנתינת הגט היא המעשה ולא האמירה שתהיה מגורשת, וכ"כ הרמב"ם בהלכות אישות פ"ו ה"ד, עיי"ש בהשגות.

הבעיה מצד משפטי התנאים בנוסחאות החוזים הנפוצים

לא רק בשטרי מכר ומתנה יש צורך במשפטי התנאים, אלא בחוזה שהוא התחייב למכור ולקנות. וכמו שמוכח מדברי חידושי הרמב"ן בב"מ דף קד ע"א שמסביר למה אין צורך במשפטי התנאים בהתחייבות של פיצוי באם אוביר ולא אעביד, ואם נאמר שבהתחייבות אין צורך למשפטי התנאים אין התחלה לקושיא.

בנוסח החוזים מקובל לכתוב בסוף החוזה רשימה של סעיפים שמוגדרים כסעיפים יסודיים (לפי החוק בהפרה יסודית יש אפשרות לבטל את ההסכם באמצעות הודעה בכתב ללא התראה מראש וגם לבטל את כל ההסכם. ישנם הפרות יסודיות מסתברות, שאדם סביר לא היה מתקשר בחוזה אם היה צופה שיקרה דבר כזה, ויש גם אפשרות להוסיף הפרות יסודיות מוסכמות, אם יש לצד מסוים קפידות יותר מאדם סביר.) וכתוב שאם תהיה הפרה יסודית יהיה הצד הנפגע רשאי לבטל את ההסכם. לפי הסדר שהחוזים המקובלים ערוכים, יוצא שהמעשה קודם לתנאי (חוץ מלפירוש הרמב"ם) ולכל הדעות (עכ"פ לרוב דעות) התנאי בטל.

דין הפרה יסודית מסתברת

בהפרה יסודית מסתברת ניתן לומר שאין צריך משפטי התנאים כיון שיש אומדנא דמוכח, וכגון בעמידה על מועדי התשלומים כתב הנתיבות בסי' קצ סק"ז "רק כיון שתובע מעות והלוקח טוען שאין לו יכול המוכר לבטל המקח". אבל יש בעיה מסוימת אם כותבים שהמוכר יוכל לבטל את ההסכם, שהרי הרשב"א בגיטין דף ע"ה כותב שאם פירשו את התנאי שלא באופן המועיל הרי זה יותר גרוע מאומדנא דמוכח, וכן כתב הבעה"מ בביצה דף י ע"א, ואם כן לכאורה גם בהפרה יסודית מסתברת נצטרך למשפטי התנאים.

אמנם יש לדחות טענה זו, כיון שטעמו של הרשב"א שם הוא כיון שמכך שלא כתב כדין מוכח שלא הקפיד שיתקיים תנאו. וממילא בחוזים הנהוגים בימינו שבודאי אין זו ראיה שאינו חושש לקיום התנאי, אלא שכך הוא נוסח החוזים המצויים, הדר דינא שאין צורך בקיום משפטי התנאים.

עוד יש לומר על פי מה שכתב בשו"ת עין יצחק אבה"ע ח"ב סי' מ דהיכא דאדם מתנה מחיר כיון דהוא מקציצת הדבר אם לא שילם לא בעינן למשפטי התנאים. ולדבריו נראה דכל תנאי דהוא חלק מהקציצה דמתחייב תמורת העיסקא לשלם כך וכך או לעשות כך וכך או זמן פירעון כך וכך דחל התחייבות לא בעינן למשפטי התנאים.

המנהג והתקנה

כתב הנתיה"מ בסי' רז סק"א "ועיין עטרת צבי שעכשיו נוהגין דבמטלטלין לא בעינן תנאי כפול, רק בקרקעות כותבין כתנאי בני גד ובני ראובן." בטעם התקנה כתב במשפט שלום בשם מסגרת השולחן שהוא מפני תקנת השוק, שאין הכל בקיאים בהלכות וקשה להם להתנות באופן המועיל, ולכן מסתמכים גם על הדעות שאין צורך למשפטי התנאים בדיני ממונות. והחילוק בין מטלטלין לקרקעות מסתבר שבקרקעות נהוג לשכור איש מקצוע כדי לערוך את ההסכם, ולכן לא ראו לתקן לבטל דין תורה שצריך תנאי כפול.

הערוך השולחן שם כתב "יש מי שכתב דעכשיו נוהגין דבמטלטלין לא בעינן תנאי כפול רק בקרקעות כותבים כתנאי בני גד ובני ראובן, ואנחנו לא שמענו מנהג זה, ואף בקרקעות לא נהגו לדקדק בפרטי התנאים, מפני שברוב מכירות אין כותבים תנאי כלל אלא כותבים מכירה חלוטה, ואם יש איזה תנאי משלישים השטר מכירה עד שיתקיים התנאי, ובזה פשיטא דלא בעינן פרטי התנאי, ובגילוי דעתא סגי".

למעשה בפסקי דין רבניים ח"ו ובשו"ת יביע אומר ח"ו חו"מ סי' ה, נחלקו הגרי"ש אלישיב והגר"ע יוסף, דעת הגרי"ש שיש חילוק בין מטלטלין לקרקעות, ודעת הגר"ע שהיות שהערוך השולחן חולק על מנהג זה יש לפסוק כהשו"ע, שצריך תנאי כפול גם במטלטלין.

ייתכן שבחוזים שלנו שיש בעיה של מעשה קודם לתנאי, לא תועיל התקנה, משום שהתקנה מתבססת על הסוברים שאין צורך למשפטי התנאים בדיני ממונות ובמעשה קודם לתנאי דעת הרמב"ן והרשב"א שאף בדיני ממונות התנאי בטל.

נוסח הפוטר מלפרק משפטי התנאים

הנתיבות כותב שבקרקעות כותבין כתנאי ב"ג וב"ר ומשמע שאין צורך לפרט את התנאים כדין, אלא מספיק בדרך מראה מקום, וכן כתב השו"ע בסי' רמא שאפשר לכתוב בסוף השטר "וקנינא מיניה כחומר כל תנאים וקניינים העשויים כתיקון חכמים". אבל כפי שהקדמנו הבעיה בחוזים היא של מעשה קודם לתנאי, ולענין זה לא ברור שנוסח כזה יועיל וכדלהלן:

הרמ"א כותב באבן העזר סי' לח סעיף ג "וי"א דאפילו לא פירש כל דיני תנאי, רק אמר סתם שמתנה כתנאי בני גד ובני ראובן, הוי תנאי גמור". וכתבו שם הח"מ והב"ש שלשון זה מועיל רק כדי להיפטר מכפל התנאי, להשלים את החסר, אבל אם הקדים מעשה לתנאי אינו מועיל לשון זה, שהרי בפירוש הקדים את המעשה. ובאבני מילואים שם הביא את המשנה למלך שמסתפק באמר מעשה קודם התנאי וחזר ואמר המעשה לאחר התנאי ורוצה להוכיח מהדין בגמ' גיטין דף עה ע"ב שיש לומר בגט שכיב מרע לאו הן ולאו (אם לא מתי לא יהא גט, אם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט) משום סימן טוב להתחיל עם אפשרות שהחולה יבריא ויחיה, הרי שהנוסח שנאמר בסוף הוא הקובע. והאבני מילואים האריך לחלק שבהן ולאו העיקר הוא לסיים בלאו, אבל במעשה ותנאי העיקר הוא להתחיל עם התנאי ולא עם המעשה ולכן אינו מועיל אם יחזור על המעשה. ומטעם זה אינו מועיל נוסח כתנאי ב"ג וב"ר אחר שכבר התחיל עם המעשה כיון ששוב אי אפשר לתקן את התנאי.

ואפילו בלשון הודאה שהתנאים נעשו כתנאי ב"ג וב"ר כתב בשו"ת הרמ"א סי' נא שאינו מועיל, כיון שמפורש בשטר שהיה המעשה קודם לתנאי, אין ההודאה מועילה לסתור מה שכתוב בשטר במפורש. עוד כתב הרמ"א שם שאפילו בשטר על הסכם פשרה שנעשה בערכאות יש צורך למשפטי התנאים, וכמבואר בשו"ע חו"מ סי' סח שיש להקפיד בשטר הנעשה בערכאות שיתקיימו כל פרטי הקניינים כפי דין תורה. וכן פסק בשו"ת מהרש"ם ח"ב סי' קצב שאינו מועיל אף לשון הודאה. וכן נראה לדייק מדברי הנתיבות שכתב אופנים מסוימים שאין צורך למשפטי התנאים, כגון אם התנה שהקנין יחול כאשר תעשה כך וכך, שאין תנאי לבטל המעשה אלא קביעת זמן לחלות הקנין. ואח"כ כתב שיש תקנה שאין צריך תנאי כפול במטלטלין ובקרקעות כותבים כתנאי דב"ג וב"ר, בסיום דבריו כתב הלשון 'תנאי כפול' בשונה ממה שכתב לפני כן כמה פעמים 'משפטי התנאים', משמע שסיום דבריו הם לעניין תנאי כפול בלבד ולא לעניין שאר משפטי התנאים.

בספר פתחי חושן מכירה פרק כ הערה יא מדייק משו"ת הרא"ש כלל עא שנוסח כתנאי דב"ג וב"ר מועיל לכל משפטי התנאים ואפילו למעשה קודם לתנאי, כיון שהרא"ש מפרט שם כל משפטי התנאים ומסיים שלשון כזה מועיל. אבל באמת שגם בדברי הרמ"א בהלכות קידושין ניתן לדייק דיוק זה ואעפ"כ כתב הרמ"א בתשובה שלשון זה אינו מועיל במעשה קודם לתנאי.

כדי לפתור בעיה זו רצוי לכתוב בסוף החוזה שכל התנאים הותנו מראש כתנאי דב"ג וב"ר. ומסתבר שנוסח זה יועיל אף לדעת הרמ"א בתשובה, כיון שהחוזה אינו שטר קנין אלא מעיד על התנאים שהצדדים התנו ביניהם ואם מפורש שהתנו כראוי מראש, הרי הודאת בעל דין כמאה עדים.

שיטת הנודע ביהודה שצריך לאו גמור ומוחלט

יש בעיה נוספת כיצד יכול להועיל התנאי בחוזה, כיון שלא קובעים שאם תהיה הפרה יסודית יתבטל החוזה לגמרי, אלא נותנים את האפשרות לנפגע להחליט אם לבטל.

בפתחי תשובה אבן העזר סי' קמה סק"ב הביא את דעת הנודע ביהודה בכהן שכיב מרע שגירש על תנאי שאם ימות יהא גט ואם לא ימות יעשה מה שירצה, וכתב שהתנאי בטל כיון שלא היה לאו גמור. ואם כן גם בחוזה שכתוב שהתנאים הן כתנאי דב"ג וב"ר תהיה בעיה כיון שתנאי כזה שאין לאו גמור אינו יכול להתאים לתנאי של ב"ג וב"ר. גם במטלטלין יש בעיה זו, משום שבשו"ת השיב משה חו"מ סי' צג כתב שאין התקנה מועילה אלא אם לא אמר מה שצריך לומר ולא בתנאי שאי אפשר לקיימו, שאי אפשר להתנות בשום דרך.

אך מסתבר שאנו יכולים לפרש את ההודאה שהיה תנאי באופן מועיל שבעצם היו שני תנאים. אם לא תהיה הפרה יסודית יהיה המקח קיים ואם תהיה הפרה יסודית יהיה המקח בטל, ועוד קנין עם תנאי שאם לא תישלח הודעת ביטול תוך פרק זמן סביר יהיה המקח קיים ואם תישלח הודעת ביטול יהיה המקח בטל. כך שהמקח יכול להתקיים באחת משתי האפשרויות, אם לא הייתה הפרה, או אם לא נשלחה הודעת ביטול. ואם כן נוכל להסביר את ההודאה בדרך זו.

העולה לדינא לעניין משפטי התנאים

יש לכתוב בסוף החוזה "הצדדים מודים שכל התנאים הותנו מראש כתנאי דבני גד ובני ראובן". אם לא כתוב בנוסח זה, ייתכן שלא יהיה ניתן לבטל את החוזה במקרה של הפרה יסודית.