בס"ד

הצגת הנושא

הנושא של תור או תפיסת מקום או זכות קדימה מעסיקה את הציבור בחלק גדול מהחיים, אם זה באוטובוס, בבנק, בבית מרקחת ובסופרמרקט. הרי ברור שאין איסור גזל בדברים שאין בהם זכות ממונית ומאידך גם ברור שיש עוול בהתנהגות לא הוגנת בנושא זה. במאמרינו נידון על המקור ההלכתי לעניין זה וננסה לענות על מגוון השאלות המתעוררות בעניין.

שאלות:

א. האם ניתן להעמיד ילד לשמור על התור בקופה בסופרמרקט בהתחלת הקניה.
ב. אדם שרוצה לשלם בסופרמרקט עבור מוצר אחד בלבד, האם יכול לדרוש זכות קדימה לפני האחרים שעורכים קניה גדולה.
ג. אם תלש פתק עם מס' תור, האם יכול להעביר אותו לאדם אחר.
ד. האם ניתן לתפוס מקום באוטובוס עבור חבר או ילד.
ה. האם יש חיוב לפנות מקום באוטובוס עבור אדם זקן או חולה.
ו. כיצד יש לנהוג כשיש ויכוח בין הנמצאים במקום ציבורי אם לפתוח את החלון או לסגור.

תשובות:

א. לא ניתן להעמיד ילד לשמור על התור בהתחלת הקניה.
ב. אם רק אדם אחד או שנים מבקשים לשלם עבור מוצר אחד בלבד, יש חיוב לאחרים העורכים קניה גדולה לתת להם זכות קדימה. כמו כן, אדם הלחוץ מאד בזמן, כגון העומד להפסיד אוטובוס, יש לתת לו זכות קדימה.
ג. אסור להעביר פתק של מס' תור לאדם אחר. אבל אם רואים אדם הלחוץ מאד בזמן, וכן אם רואים חרדי הממתין במקום שאינו צנוע, ראוי למסור לו את הפתק של התור המוקדם.
ד. אם יש מספיק מקומות ישיבה, ניתן לתפוס מקום ישיבה לידו לחבר או לילד. אם אלו שאין להם מקום יצטרכו לעמוד, לא ניתן לתפוס מקום לא עבור חבר ולא עבור ילד. אם לא מאפשרים נסיעה בעמידה ואלו שאין להם מקום יצטרכו להמתין לאוטובוס הבא, מותר לתפוס מקום לילדו אבל לא לחבר. אם מדובר בנסיעה ארוכה יש מקרים אשר ניתן להתיר לתפוס מקום אף לחבר.
ה. יש חיוב לפנות את המקום באוטובוס למי שיצטער בעמידה יותר ממנו.
ו. יש לנהוג כפי שנוהגים רוב העולם במקרה זה ולא כפי שרוצים הנמצאים בחדר. אם לא ידוע מנהג רוב העולם, יש לנהוג על פי רצון רוב הנמצאים. אם יש אדם אחד שהוא חולה או מצונן וסובל מקור כשהחלון פתוח והאחרים לא סובלים מחום אם החלון סגור אלא שחסר להם בנוחות, יש לסגור את החלון.

מצוות צדק לפשרה במקום שאין דין

בגמ' סנהדרין דף לב ע"ב "תניא צדק צדק תרדף אחד לדין ואחד לפשרה. כיצד שתי ספינות עוברות בנהר ופגעו זה בזה, אם עוברות שתיהן שתיהן טובעות, בזה אחר זה שתיהן עוברות, וכן שני גמלים שהיו עולים במעלות בית חורון ופגעו זה בזה, אם עלו שניהן שניהן נופלין, בזה אחר זה שניהן עולין, הא כיצד טעונה ושאינה טעונה תידחה שאינה טעונה מפני טעונה, קרובה ושאינה קרובה תידחה קרובה מפני שאינה קרובה, היו שתיהן קרובות שתיהן רחוקות הטל פשרה ביניהן ומעלות שכר זו לזו". דין זה נפסק בשו"ע חו"מ סי' רעב סעיף יד.
הטעם שהטעונה קודמת לאינה טעונה והקרובה קודמת לשאינה קרובה כתב היד רמ"ה שם וז"ל: "כללו של דבר מי שטירחו מועט מחבירו ונוח לו להתעכב יתר מחבירו הוא נדחה מפני חבירו". והיינו לספינה שאינה טעונה אין כל כך טרחא לחזור אחורנית כמו לספינה טעונה, וכן ספינה שהיא בתחילת הנהר קל לה לחזור דרך קצרה אחורנית, מה שאין כן ספינה שקרובה להגיע תצטרך לחזור דרך ארוכה.
וכתב המאירי שם "יש דברים שאין מדת הדין שולטת בהם ואתה צריך לחזר בהם אחר מה שראוי יותר ולהכריע את האחד למה שאין מדת הדין מחייבתו דרך פשרא ומדה מעולה. והוא שאמרו כתוב אחד אומר בצדק תשפוט עמיתך וכתוב אחד אומר צדק צדק תרדף כאן לדין כאן לפשרא". והרמ"ה שם מסביר את הלימוד "אחד לדין ואחד לפשרה, כלומר צדק דין שלך צדק פשרה שלך". והיינו שבמקום שאי אפשר להכריע על פי הדין מי קודם למי ויש הכרח לפשר, הפשרה צריכה להיות צודקת והגיונית. וכן כתב בספר משך חכמה תחילת פרשת שופטים שפשרה זו היא מצווה על בעלי דינים בעצמם להתנהג על פי פשרה הוגנת גם במקום שאין דין וז"ל: "פירוש, הך פשרה הוא במקום שאין דין על זה. לכן כיון שאין על זה דין, מצוה בפשרה, והמצוה על בעלי הדין, שבעלי הדין מצווים לפשר. אמנם במקום שיש דין, שעל פי דין אחד זכאי ואחד חייב, רק שבאים לדין, אז אין הבעלי דינין מצווים לפשר, רק ברצונם תלוי אם ירצו דוקא בדין רשאים. רק על הדיין כל זמן שאינו יודע או שלא נגמר הדין אמרו בפרק קמא דסנהדרין דמצוה לדיינים לאמר להם לפשר אי פשרה בעיתו (אי דינא בעיתו)… ורק על פשרה במקום שיש דין, שהדיין עושה, פליגי תנאי אם רשות או מצוה, אבל על בעל הדין במקום שאין דין, מצוה לכולי עלמא לפשר".

תפיסת תור היא זכות שלא על פי דין

זכות קדימה לאדם שהקדים לבוא אינה זכות קניינית ולא זכות ממונית, התקנון בבנק אינו מתייחס לשאלה את מי להקדים ואת מי לאחר, אלא כל הנזקקים לקבל שירות במקום מסוים חייבים להסדיר ביניהם דרך צודקת את מי לאחר ואת מי להקדים. כמובן שזכות קדימה לזה שהופיע ראשון היא דרך צודקת, אבל שיקול זה אינו אלא שיקול אחד מבין שיקולים נוספים. כראיה לכך יש להביא את לשון המאירי שם שכתב לאחר שהביא דברי הגמ' דלעיל וז"ל: "וכן כל כיוצא בה, כל שאנו רואים שיכול לסבול העכוב ביותר ידחה מפני חברו. וכן בריא מפני חולה וכל כיוצא בזה. אף לענין הדין אמרו שאם היו לפני הדיין הרבה בעלי דינין מקדימין יתום לאלמנה ואלמנה לתלמיד חכם ותלמיד חכם לעם הארץ ואשה קודמת לאיש מפני שבשתה מרובה ואם הכל שוה מקדימין לקודם". הרי שזכות הקדימה למי שהקדים לבוא היא רק לאחר שכולם שווים בצער שיהיה להם מההמתנה. עוד יוצא מדבריו שיש חיוב מן התורה לתת זכות קדימה למקדים לבוא ושגם זה נלמד מהפסוק צדק צדק תרדוף.

זכות הקדימה למקדים לבוא היא רק אם הוא ממתין

ההיגיון שאם אין הבדל בקושי להמתין יש לתת זכות קדימה למקדים לבוא, נראה שהוא משום שיש לחלק את זמן ההמתנה שווה בשווה בין כולם, ואם נקדים את המאחר לבוא, יוצא שהמקדים לבוא המתין יותר זמן מאשר המאחר. לפי זה נראה שאסור להעביר פתק עם מספר תור לאדם אחר, כיון שאין היגיון שמקבל הפתק ימתין פחות זמן מאשר האחרים בגלל שקיבל פתק, וכיון שהתור אינו זכות ממונית שניתן להעביר אלא זכות הגיונית (והפתק אינו משמש אלא לשם הוכחה) לא ניתן להעביר אותו לאדם אחר.
כמו כן, אדם שמעמיד ילד קטן לשמור על תור לקופה בסופרמרקט מיד עם התחלת הקניה, נראה שאין לו זכות קדימה לפני אלו שסיימו לאסוף את המצרכים לפניו. כיון שהתור נועד כדי לחלק את זמן ההמתנה בין כולם בשווה, והעובדה שהילד המתין בתור אינה סיבה שהוריו יצטרכו להמתין פחות מאשר כולם. שהרי לא הילד זקוק לתור אלא ההורים העורכים את הקניה והם אלו שצריכים להתחלק בשווה עם שאר הלקוחות העומדים בתור.
כהוכחה לכך שאין זה הוגן שאדם אחד יתפוס תור עבור אדם אחר, יש להביא את דברי הכסף הקדשים בסי' קה סעיף א בטעם הדין שאין אדם יכול לתפוס מנכסי הלווה עבור נושה מסוים כשיש נושים נוספים וז"ל: "יש לומר שהוא מצד דזכיה מצד שליחות ואין שליח לדבר עבירה, ומצד דעלך סאני לחברך לא תעביד, כמו שלא היה רוצה שיתפוס אחר אלו היה מגיע לו מהלוה, כן אין ראוי לו לתפוס בשביל אחר לחוב לאחרים".

לתת זכות קדימה לאלו שההמתנה יותר קשה להם

כיון שיש להקדים מי שההמתנה קשה להם, גם אם איחר לבוא, נראה שאם אדם לחוץ בזמן, כגון שעומד להפסיד אוטובוס שאינו מגיע בתדירות גבוהה, יש לתת לו זכות קדימה. שהרי אם ימתין יחד עם כולם יצטרך להמתין זמן כפול ומכופל לאוטובוס שיאחר וכיון שהסבל שלו מההמתנה הוא יותר מאשר האחרים יש לתת לו זכות קדימה. כמו כן, אם יש בתור בסופרמרקט אדם שרוצה לשלם עבור מוצר אחד בלבד, כיון שלקוח זה יצטרך להמתין עבור האחרים הרבה זמן והאחרים צריכים להמתין עבורו מעט זמן, לקוח זה קודם, וכדין ספינה טעונה או קרובה, שיש להעדיף את הטרחא המועטת על פני טרחא מרובה. אמנם מסתבר שרק אם מדובר בלקוח אחד או שנים שרוצים לשלם עבור מוצר אחד, אבל אם מדובר בהרבה לקוחות כאלו, אין חיוב לתת להם זכות קדימה, שהרי יצטרכו להמתין על כולם יחד הרבה זמן.
מאותו טעם נראה שאם רואים אדם חרדי הממתין לתורו במקום שאינו צנוע, ניתן להעביר לו פתק עם מס' תור יותר מוקדם, כיון שאדם זה מצטער יותר מהאחרים בהמתנה זו.

מקום ישיבה באוטובוס הוא זכות ממונית או זכות קדימה

יש לעיין אם אדם המתיישב באוטובוס או מניח חבילה או כובע יש לו זכות ממונית במקום זה, או זכות קדימה בלבד.
זה לשון הרמ"א בחו"מ סי' רכז סעיף לג: "שכר פועל עם סוס או חמור, אף על פי שמצד עצמו (שכירות של הפועל) אין בו אונאה, מצד הבהמה יש בו אונאה, ומשערין מה בא לשכר הסוס ומה שנתאנה בזה וצריך להחזיר לו". לפי זה יוצא שהנוסע באוטובוס, אינו מקבל רק זכות נסיעה, אלא יש לו קנין שכירות באוטובוס. וכן מוכח בגמ' ב"מ דף מח ע"א שהמסתפר אצל ספר יש לו קנין שכירות במספריים. ואם כן יש מקום לומר שלאחר שהנוסע התיישב על מקומו באוטובוס קנה את המקום בקנין שכירות. ואף על פי שלא עשה קנין משיכה, מכל מקום הרי כתב הנתיבות בסי' שו סק"א ששוכר קונה את החפץ בהתחלת שימוש, אף ללא הגבהה וללא משיכה, ושוב אין המשכיר יכול לחזור.
אמנם בספר ערך ש"י שם חולק על הנתיבות וסובר שהתחלת שימוש איננה קנין בשכירות מטלטלין, ומוכיח כן מהגמ' בב"מ דף צט ע"ב "וכשם שקרקע נקנית בכסף ובשטר ובחזקה כך שכירות נקנה בכסף ובשטר ובחזקה, שכירות מאי עבידתיה, אמר רב חסדא שכירות קרקע". ומסביר רש"י בד"ה מאי עבידתיה וז"ל: "להקנות עד שימשוך, ומאי חזקה בלא משיכה משכחת ליה". הרי שלא שייך קנין חזקה בשכירות מטלטלין, והרי התחלת שימוש היא קנין חזקה, כמבואר בשו"ע סי' קצב סעיף ז וסעיף ח, הרי שהתחלת שימוש אינה קונה בשכירות מטלטלין.
לפי דברי הערך ש"י לכאורה אין קנין בהתיישבות באוטובוס ללא משיכה. ואין לומר שלאחר שהנהג התחיל לנסוע, יש לנוסע קנין משיכה על ידי שלוחו, שהרי הנהג אינו נוסע בשביל נוסע זה, שהרי היה נוסע גם אם לא היו לו נוסעים כלל.
בנוסף לכך, מסתבר שהזכות למקום ישיבה אינה כלולה בעלות הנסיעה, שהרי מחיר הנסיעה שווה בין אם יש מקומות פנויים ובין אם לאו, אלא זכות שחברת ההסעה נותנת – במידת האפשר – לכל נוסע, וממילא שוב לא שייך לקנות את המקום, שהרי חברת ההסעה אינה משכירה את המקום, אלא מאפשרת לשבת.

תפיסת מקום באוטובוס לאדם אחר

אם כנים אנחנו שמקום ישיבה באוטובוס אינו זכות ממונית, אם כן גם ויכוח על מקום באוטובוס הוא 'דבר שאין מידת הדין שולטת בו' ויש לדון על פי ההגיון הצודק ולא על פי דין. ולפי זה פשוט שאין אדם יכול לתפוס מקום לחבירו, כיון שאין הגיון שהחבר שעלה לאוטובוס באיחור תהיה לו זכות קדימה על פני מי שעלה לפניו, רק בגלל שחבירו תפס לו מקום. וכן אין הגיון שאדם שעלה לאוטובוס לפני החבר יצטרך לעמוד במשך כל הנסיעה כדי לאפשר לזה שתפס שתי מקומות לשבת יחד עם חבירו. אבל אם יש מספיק מקומות ישיבה והויכוח אינו רק על מקום ספציפי, מסתבר שאדם המעוניין לשבת על ספסל אחד יחד עם חבירו ולכן הקדים לתפוס שתי מקומות, זכותו לבלות יחד עם חבירו במשך זמן הנסיעה קודמת לזכותו של זה שעלה לאחריו לשבת במקום ספציפי זה.
אבל אדם התופס מקום עבור ילדו (כשיש לחץ בעלייה לאוטובוס והאב נדחף כדי לתפוס מקום עבור עצמו ועבור ילדו), ואם לא יהיה לו מקום ישיבה לילד יצטרך הוא בעצמו לרדת מן האוטובוס, כיון שהילד מוכרח לנסוע ביחד עם אביו, בזה מסתבר שיש לו זכות קדימה לתפוס שתי מקומות (או יותר, אם יש לו כמה ילדים).
כמו כן, אם מדובר בנסיעה ארוכה, אשר יהיה קשה לנוסע לבלות את כל הנסיעה ללא חבר, יש מקום להתיר לתפוס מקום ישיבה נוסף עבור חבר, שהרי לא שווה לו לנסוע לבד. ובלבד שהאוטובוס הבא אמור לצאת תוך כחצי שעה. אבל, אם האוטובוס הבא יצא לאחר יותר מחצי שעה, או שיש קריסה במערך האוטובוסים והנוסעים שאין להם מקום באוטובוס זה אינם יודעים כלל מתי יהיה להם אוטובוס חלופי, מסתבר שהצורך לבלות את הנסיעה עם חבר אינו גובר על הצורך של הנוסע שעלה לפני החבר שלא לפספס את האוטובוס וממילא אסור לתפוס מקום לחבר.
גם אם נאמר שיש קנין שכירות במקום על ידי שימוש בו, נראה שאין אדם יכול לתפוס מקום עבור חבירו, מצד דין תופס לבעל חוב במקום שחב לאחריני המבואר בשו"ע סי' קה סעיף א. אבל אם אדם תופס עבור ילדו, אינו שייך טעם זה, כיון שהאב משלם את הנסיעות של ילדיו והחוב של חברת ההסעה היא כלפיו. וכן פסק הגר"י זילברשטיין שליט"א בספר חשוקי חמד כתובות דף פד ע"ב שאסור לתפוס מקום באוטובוס לאדם אחר רק אבא לילדיו.

האם יש חיוב לפנות מקום באוטובוס לאדם זקן

בשו"ת יביע אומר ח"ו יו"ד סי' כב פסק שאם תלמיד חכם או זקן בן שבעים עומד בתוך ארבע אמותיו, חייבים לעמוד בפניו ולפנות לו את המקום, כיון שכל עוד שהזקן או הת"ח עומד אסור לשבת וממילא יש למסור לו את המקום. עיין שם שמוכיח כן מחידושי הר"ן בשבועות דף ל ע"א. אמנם בשו"ת שבט הלוי ח"ב סי' קיד כתב שמקיימים מצוות קימה גם אם חוזרים ומתיישבים, אלא שאם אין לת"ח מקום לשבת והוא יושב והת"ח עומד אין זו קימה שיש בה הידור. ומסיים שמצד קידוש השם יש לפנות את המקום בפני כל אחד שעמידה ממושכת קשה לו. ובספר תשובות והנהגות ח"א סי' תקלג כתב שלת"ח יש לפנות את המקום, כי שחייבים לבטל ממלאכה בשבילו, אבל לזקן אין חיוב לפנות המקום, כיון שיש צער הגוף לעמוד במשך זמן הנסיעה וגרע מביטול מלאכה שאין חיוב לבטל כדי לכבדו. ומסיים שמצד מידת החסד וקידוש השם יש לפנות את המקום לכל מי שמצטער הרבה בעמידה ממושכת.
ולפי מה שכתבנו שאין קנין וזכות ממונית לתופס מקום ואין לו מעלה אלא מצד מה שקדם, אם כן מצד הדין נראה שיש לעמוד בפני כל מי שמצטער בעמידה ממושכת, כיון שזה שמצטער יש לו זכות קדימה לזה שאינו מצטער וכמו שכתב המאירי בסנהדרין שם שהבריא נדחה מפני חולה. ואפילו ילד קטן שעלול ליפול תוך כדי הנסיעה קודם למבוגר שיכול לשמור על עצמו שלא ליפול ואינו מצטער מהעמידה.

כיצד לנהוג אם יש ויכוח אם לפתוח את החלון במקום ציבורי

בשו"ת הרא"ש כלל ז סי' ה "יראה לי שהסכמת הקהל תלויה ברוב דעות שעל כל חלוקי דעות אמרה תורה אחרי רבים להטות".
וכן פסק הרמ"א בסי' קסג סעיף א "כל צרכי צבור שאינן יכולין להשוות עצמן, יש להושיב כל בעלי בתים הנותנים מס ויקבלו עליהם שכל אחד יאמר דעתו לשם שמים, וילכו אחר הרוב".
גם בדבר שמצד הדין אין הולכים אחר הרוב, אם יש הכרח הרוב קובע. וכן כתב הלבוש באו"ח סי' נג סעיף כ "מדין הקדמונים אין ממנין להיות שליח צבור אם לא מדעת כולם, ואפילו יחיד יכול למחות ולעכב ולומר איני רוצה שיהיה פלוני חזן, שהרי התפלות במקום התמידים תקנום וכל ישראל יש לו חלק בתמידין, ומי יוכל להקריב קרבנו שלא מדעתו, אם לא שכבר הסכים עליו מתחלה אז לא יוכל אח"כ לעכב לבדו. ויש אומרים שיחיד לא יוכל לעכב אפילו לכתחלה בלא טעם, אם לא ע"י טובי העיר שיאמר טעם הגון לפניהם למה מעכב, ואם יתברר שהוא שונאו יכול לעכב אם לא הסכים עליו כבר. אבל אומר אני שזה היה בימיהם, אבל בדורות הללו שבעוונותינו הרבים הרבה מחזיקים במחלוקת בלי טעם ולא ריח וכל כוונתם לא לשם שמים, אם היו צריכין לשאול כל יחיד ויחיד בפרט בקהילות הגדולות, לא היו מסכימים לעולם על חזן אחד, ואפילו יחיד ומומחה בדורו וכל הדרכים האלו בו, אפילו הכי היו מטילין מום בקדשים, והיו הבתי כנסיות ח"ו בטלות מתוך זה, כאשר הוא מצוי תמיד וראיתי כמה פעמים, לכך טוב וישר הוא שבוררין ברורים למנות שליח צבור על פי רוב פורעי המס שביניהם אפילו פסולים עמהם, ואפילו אם יהיו הרבה יחידים כנגדו הולכים אחר הרוב משום תקנת הקהילות."
אמנם כל זה אם הרוב מבקש לנהוג באופן סביר ולגיטימי, אבל לא כשהרוב מבקש לנהוג בצורה לא סבירה וכמו שמצינו במשנה פאה תחילת פרק ד "הפאה ניתנת במחובר לקרקע, בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים, רבי שמעון אומר אף בחליקי אגוזים, אפילו תשעים ותשעה אומרים לחלק ואחד אומר לבוז לזה שומעין שאמר כהלכה. בדלית ובדקל אינו כן אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז ואחד אומר לחלק לזה שומעין שאמר כהלכה". ביאור המשנה הוא שמעיקר הדין אין בעל השדה מחלק פאה, אלא כל העניים בוזזים. יש מיני פירות שחז"ל תיקנו שיש לחלק כדי שלא יריבו העניים. בדבר שהדין נותן לחלק, אף היחיד יכול לדרוש שיעשו כן, וכן בדבר שהדין נותן לבזוז אף היחיד יכול לדרוש שיעשו כן.
לפי זה נראה שבמזג אויר שרוב העולם היו מעדיפים לסגור את החלון, אין רוב הנמצאים בחדר זה רשאים לפתוח את החלון. וכן להיפך אם במזג אויר זה רוב העולם היו מעדיפים לפתוח את החלון, אין רוב הנמצאים בחדר זה רשאים לסגור את החלון. אבל אם לא ידוע מה רוב העולם עושה יש לנהוג על פי רוב הנמצאים בחדר זה.
אבל כל זה במקום שפתיחת החלון או סגירתו היא עניין של נוחות בלבד, אבל אם יש חולה או מצונן שמבקש לסגור את החלון, יש לסגור, גם אם הרוב מעוניינים לפתוח. וכן אם יש חולה אסטמה המבקש לפתוח, יש לפתוח, גם אם הרוב מבקש לסגור, וכמו שכתב המאירי בסנהדרין שבריא נדחה בפני חולה, כיון שהחולה מצטער הרבה והבריא מבקש רק נוחות.