בס"ד

העובדות

ראובן ראה את עצמו נפגע מתוכנית בניה של שכנו שמעון. ראובן בדק את התוכנית שהגיש שמעון וראה בה פגמים משמעותיים ולכן התכונן להגיש התנגדות בועדת התכנון. שמעון ידע שהוא הולך להפסיד אם ראובן יגיש התנגדות, פנה לראובן והציע לו שהוא מוכן להתחייב לראובן כל מה שראובן ידרוש ובלבד שימנע מלהתנגד. ראובן פנה לעורך דין וביקש ממנו להכין לו נוסח הסכם שיחייב את שמעון לעמוד בכל דרישותיו. עורך הדין אכן הכין הסכם בנוסח משפטי ארוך ומפורט עם פיצויים מוסכמים  משמעותיים (במילים אחרות: סנקציות), שמעון חתם על ההסכם וראובן יצא עם הקלה שהשיג את כל מבוקשו ללא שום דיון. לימים, נוכח ראובן לראות ששמעון מפר את ההסכם פעם אחר פעם. ראובן פנה אליו ואיים שיתבע ממנו בבית דין את הסנקציות הגבוהות שנקבעו בהסכם. שמעון לא התפעל מהאיום והמשיך להפר את ההסכם. ראובן תבע את שמעון בבית דין, שמעון – כנתבע – בחר לדון בבית דין אשר ידוע בעמדתו שאסור להתנגד בועדות התכנון, הצדדים חתמו על בוררות, ראובן הציג את ההסכם החתום ותבע את הפיצוי הגבוה שנקבע כפול מספר ההפרות. אולם, לתדהמת ראובן, שמעון הציג שמסר מודעה וביטל את ההסכם שהוא חתם עליו מחמת אונס.

עמדת ההלכה

א.      לפי ההלכה ישנה אפשרות למסירת מודעה, בה מודיע אדם שהמעשה שהוא הולך לעשות לא יהיה בתוקף. ככל שמדובר במעשה של נתינת מתנה ללא תמורה כלשהי ישנן שתי דרכים לבטל את המתנה: 1. אם הנותן מוכיח שהוא היה אנוס, אף אם הוא לא מסר מודעה. 2. אם מסר מודעה, אף אם לא ידוע שהוא היה אנוס. ככל שמדובר בעסקת מכר, או כל התחייבות עם תמורה, הדרך לבטל את העסקה היא רק אם המתקשר בעסקה היה אנוס וגם מסר מודעה^[1].

ב.      במקרה של התנגדות לוועדות התכנון, ישנן גישות שונות של בתי דין. ישנם הסוברים שאין מניעה הלכתית להתנגד בוועדות התכנון וישנם הסוברים שאסור להתנגד, משום שגורמים נזק למגיש התוכנית שלא על פי דין. הסוברים שאסור להתנגד, יכולים לראות במגיש התוכנית החושש מפני הגשת התנגדויות כאונס^[2].

ג.        כמו כן, ישנו דיון הלכתי אם תמורה של הימנעות מלעשות מעשה נחשבת כתמורה, או רק לתת דבר שווה-כסף עשיית פעולה אקטיבית מסוימת נחשבים כתמורה^[3]. אם רואים גם בהימנעות מלהתנגד כתמורה, ההסכם בין ראובן לשמעון הוא כמכר ומסירת המודעה תהיה בתוקף רק אם נתייחס לאיום להגשת התנגדות כאונס. אך אם לא נראה בהימנעות מלהתנגד כתמורה, יוצא ששמעון התחייב לראובן ללא תמורה וממילא מסירת המודעה תקיפה אף אם לא נתייחס לאיום להגשת התנגדות כאונס.

ד.      הפתרון לחשש מסירת מודעה הוא כדלהלן: יש להוסיף בחוזה נוסח של ביטול מודעות ופיסול עדי מודעה. יש לדאוג שכחלק מההסכם ייתן ראובן לשמעון טובת הנאה מסוימת או ינקוט בפעולה אקטיבית מסוימת לטובת שמעון, כגון: לשכנע שכן נוסף שלא להתנגד. ויש להוסיף סעיף בוררות בפני דיין שאינו סובר שיש בעיה הלכתית להגיש התנגדות ברשויות התכנון.

ה.      בהלכה אין תוקף להתחייבות שהיא רק במקרה שיהיה כך וכך, משום שההנחה היא שהמתחייב סבר שלא יגיע למצב כזה וההתחייבות לא תהיה רלוונטית וממילא לא הייתה לו גמירות דעת להתחייב. התחייבות כזו מוגדרת 'אסמכתא' – מלשון סמיכות דעת, שהמתחייב הסתמך שהוא לא יהיה מחויב בפועל^[4]. ומשום כך, בהרבה מקרים אין תוקף לפיצויים מוסכמים (לעיון נוסף עיין במאמר כאן).

ו.        במידה וההתחייבות לפיצוי אינה תקיפה משום שהיא מוגזמת, ישנה מחלוקת הפוסקים אם מעמידים את הפיצוי על השיעור שאינו מוגזם, או שההתחייבות לפיצוי לא תקיפה כלל^[5]. מספק לא ניתן לחייב כלל.

ז.       כדי שיהיה תוקף להתחייבות של 'אסמכתא' יש צורך שהמתחייב יופיע בפני 'בית דין חשוב' ויעשה קנין בפניהם, למעמד רשמי כזה לא ניתן להתייחס בביטול וממילא יש גמירות דעת למתחייב. ישנה דרך נוספת קלה יותר בה המתחייב מודה שעשה קנין בפני בית דין חשוב ואז מתייחסים בהלכה להודאתו כאמת וכאילו המתחייב אכן קיבל קנין^[6].

עמדת החוק האזרחי

א.      לפי החוק האזרחי אין שום מניעה מלהתנגד לתוכנית כלשהי וממילא לא יעלה עורך הדין בדעתו אפשרות כזאת שיש כאן טענת אונס, או סחיטה באיומים.

ב.      לפי החוק ניתן להתחייב פיצויים מוסכמים, אלא שיש אפשרות שבית משפט יפחית אותם במקרה שהם מוגזמים ויעמיד אותם בשיעור שאינו מוגזם ואף לאחר ההפחתה הפיצוי עדיין יעמוד על יותר מהנזק^[7].

התוצאה

בית הדין קיבל את עמדת שמעון, פסל את כל ההסכם ופטר את שמעון מכל וכל. מה גם שהסנקציות לא תקפות מחמת אסמכתא, על אף הסעיף בהסכם שהפיצויים נקבעו על ידי הצדדים תוך הערכה זהירה של גובה הנזק והצדדים אינם רשאים לטעון שיש הגזמה בפיצויים המוסכמים.

לוּ היה ראובן מתייעץ עם דיין או טוען רבני מומחה, הוא היה עורך הסכם הכולל ביטול מודעות באופן המועיל, וכן הודאה על קנין בבית דין חשוב ובכך נותן תוקף מלא לסנקציות. אבל, במצב זה שראובן פנה לעורך דין ושמעון פנה לדיין או טוען רבני, ראובן הפסיד מכל וכל והבניה של שמעון עומדת על תילה על אף הנזק שיש לראובן ממנו.

[1] עיין שו"ע חו"מ סי' רה סעיפים א, ב, ו.
[2] הויכוח ההלכתי הוא סביב מחלוקת המהרי"ק והבית יוסף בבדק הבית חו"מ סוף סי' קנו.
[3] עיין בפתחי תשובה חו"מ סי' קעו סק"ד מה שכתב בשם שו"ת בית דוד חו"מ סי' ד.
[4] עיין שו"ע חו"מ סי' רז סעיף יג.
[5] עיין בפסקי הרא"ש ב"מ פ"ט סי' ז, בביאור הגר"א חו"מ סי' שכח סק"ג ובאורים (ותומים) סי' סא ס"ק יא.
[6] עיין שו"ע שם סעיף טו ורמ"א שם.
[7] חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א סעיף 15 (א).