בס"ד

העובדות

ראובן היה מעוניין ללוות סכום כסף גבוה משמעון לצורך ביסוס עסקיו, שמעון הסכים להלוות בתנאי שיירשם שעבוד על נכס לטובתו. ראובן השיג את קרוב משפחתו – לוי, שהיה מוכן לשעבד את דירתו לצורך ההלוואה. שמעון פנה לעורך דין שינסח הסכם הלוואה הכולל את התחייבות לוי להיות ערב, לוי חתם ואף נרשם הערת אזהרה על דירת לוי לטובת שמעון. לפי ההסכם היה ראובן חייב לפרוע את כל ההלוואה תוך ששה חודשים. בפועל, התקשה ראובן לעמוד בתשלומים, שמעון דחה לו את תאריך הפירעון בשנה. לאחר שנה הגיע ראובן למצב של פשיטת רגל.

עמדת ההלכה

א.      ישנה מחלוקת הפוסקים על מקרה שהמלווה הסכים לדחות את מועד הפירעון, אם הערבות עדיין בתוקף. יש סוברים שאפילו אם הערב התרה במלווה וביקש ממנו לגבות את החוב מיד ואעפ"כ דחה המלווה את מועד הפירעון ובינתיים הפך הלווה להיות חדל-פירעון, הערבות בתוקף^[1]. יש סוברים שאם הערב התרה במלווה, הרי הוא נפטר מהערבות^[2]. ויש סוברים שאפילו אם המלווה לא האריך את מועד הפירעון במפורש, אלא שלא גבה מיד והערב לא התרה בו כלל, מכל מקום הערבות היא רק לתקופת ההלוואה הראשונה. ויתכן שאפילו אם הערב הסכים להארכת הזמן, אין תוקף לערבות לתקופה החדשה ללא קנין^[3].

ב.      להלכה נפסק שהערב יכול לטעון 'קים לי' כהפוטרים ולהיפטר מהערבות. אם הערב הוא 'ערב קבלן', הרי הוא חייב לכל הדעות, אף אם המלווה דחה ללווה את מועד הפירעון, מאחר והוא לא מוגדר כחייב משנה, אלא היה חייב לשלם אף לפני שהמלווה תבע את הלווה^[4].

ג.        כדי שערב יהיה מוגדר כערב קבלן, יש צורך שהוא יקבל על עצמו את הערבות בלשון דווקני ויאמר למלווה "תן לפלוני כך וכך ואני אתן לך". בכל דרך אחרת הרי הוא ערב רגיל, או שמעמדו תלוי במחלוקת הפוסקים^[5].

עמדת החוק האזרחי

לוּ

התוצאה

בית הדין פטר את לוי, על פי דעת הפוסקים שאם המלווה דוחה ללווה את תאריך הפירעון, הרי זה כהלוואה חדשה והערבות אינה בתוקף.

לוּ היה שמעון מתייעץ עם דיין או טוען רבני מומחה, היו עורכים לו נוסח ערבות של ערב קבלן והוא לא היה מפסיד גם במקרה שהוא היה דוחה את תאריך הפירעון.

[1] שו"ע חו"מ סי' רלא סעיף ד.
[2] ש"ך שם סק"ה.
[3] פתחי תשובה שם סק"ג.
[4] פתחי תשובה שם.
[5] שו"ע חו"מ סי' קכט סעיפים יז-יח ונו"כ.